עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' סעדה ואח'

פסק דין

בפני תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מדירה בטענה שהינם בחזקת פולשים. במקביל בפני אף תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים.

רקע

1. התובעת הינה חברה לדיור ושיכון ציבורי, המשכירה דירות בשכירות ציבורית ומסובסדת למי שנמצאים זכאים לכך על פי קריטריונים של משרד הבינוי והשיכון להלן: "התובעת"), והיא המשכירה של דירה הנמצאת ברחוב ארבע ארצות 13/8 בחולון, הידועה כגוש 6759 חלקה 317 תת חלקה 8 (להלן: "הדירה"), אשר בבעלות קרן קיימת לישראל.

2. ביום 25/11/1975 נחתם הסכם שכירות בין התובעת לבין סעדה ניסים ז"ל וסעדה אליאן ז"ל (להלן: "המנוח" ו"המנוחה" בהתאמה, ולהלן ביחד: "המנוחים") לפיו השכירה התובעת את הדירה למנוחים בשכירות מסובסדת (להלן: "הסכם השכירות").

3. המנוחה נפטרה ביום 30/1/1994 ואילו המנוח נפטר ביום 15/6/2010.

4. הנתבע 1 הוא בנם של המנוחים (להלן: "הנתבע") ואילו הנתבעת 2 היא אשתו (להלן: "הנתבעת"). יחדיו הם מחזיקים כיום בדירה וטוענים לזכות מגורים בה.

טענות הצדדים

5. טוענת התובעת כי הנתבעים לא רכשו את זכויותיהם להתגורר בדירה כדין ועל כן כי הינם בחזקת פולשים ומסיגי גבול בה.

6. התובעת מבהירה בעניין זה כי הנתבעים לא התגוררו עם המנוח במשך 4 שנים בטרם פטירתו, ואף לא הוכרו כבעלי זכאות אוטונומית לדירה בדיור הציבורי, הגם שהגישו בקשה להקניית זכות חוזית לדייר ממשיך.

7. עוד היא מבהירה כי ביום 12/8/12 התקבלה החלטת הועדה העליונה מטעם משרד הבינוי והשיכון במסגרתה נדחתה בקשת הנתבעים.

8. לטענת התובעת מסרבים התובעים, חרף האמור, לפנות את הדירה, ואף מסרבים לשלם דמי שימוש ראויים בגין השימוש בה.

9. משכך הגישה את התביעה שבפני לפינוי הנתבעים מהדירה, וכן תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים בסך של 67,080 ₪, החל ממועד פטירת המנוח ועד ליום 11/9/12 (יומיים לפני מועד הגשת התביעה שבפניי).

10. מנגד טוענים הנתבעים כי הנתבע התגורר בדירה ברציפות החל מיום 25/11/1975, ולמעט תקופות קצובות בהן שהה במרכז גמילה מסמים או בבית הסוהר, אשר אין בהן כדי לפגוע במעמדו כדייר ממשיך, שהתגורר עם המנוח בדירה במשך 4 שנים עובר לפטירתו.

11. על האמור הם מוסיפים כי החלטת הועדה העליונה דחתה את בקשת הנתבע להכיר בו כזכאי לדיור ציבורי מטעמים שונים מאלה המפורטים בנוהל הסדרת זכויות חוזיות של דירים ממשיכים הוראה מס' 8/19, תנאים להכרה כ"דייר ממשיך", וכי על בית המשפט להכיר בו (בנתבע) כדייר ממשיך, על פי הוראות אלה.

12. לחילופין טוענים הנתבעים כי יש להחיל בעניינו של הנתבע את האמור בסעיף 70(ב) לחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), תשס"ט-2009, לפיו דייר ממשיך הוא גם מי שאינו בעל זכאות אוטונומית לדירה בדיור הציבורי, ובלבד שהוכיח כי התגורר בדירה עם המנוח במשך 4 שנים רצופות לפני יום 1/8/2009, ולאו דווקא בתקופה שבסמוך למועד פטירתו.

13. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי המנוחים החזיקו בדירה במשך כ- 35 שנים, הגם שהסכם השכירות נקבע לתקופה קצובה בת 12 חודשים ולא חודש מעולם. לטענתם והיות שהנתבע התגורר בדירה עם המנוח במשך 6 חודשים עובר לפטירתו כנדרש, יש להכיר בו כדייר מוגן בהתאם לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] התשל"ב – 1972.

14. לחילופין טוענים הנתבעים כי הם ברי רשות להשתמש בדירה מטעמים של השתק, והיות שהתובעת ידעה על מגוריהם בה ולא ביקשה לפנותם, אלא עם הגשת התביעה שבפניי, אשר לכשעצמה הוגשה רק 15 חודשים לאחר פטירת המנוח.

15. בעניין זה הם מוסיפים כי במהלך תקופה זו של 15 חודשים, שילמו דמי שכירות כפי המצוין בהסכם השכירות וכי מעולם לא נדרשו לשלם דמי שימוש ראויים.

16. בנוסף טוענים הנתבעים כי התובעת איננה מפרטת את דרישתה לתשלום דמי השימוש ואיננה מבהירה בעבור אילו תקופות הוא נדרש.